<h1>סמ"ק מצוריך סימן קכ"ב</h1>
<h2>דף סו.</h2>
שלא לקלל חבירו בשם כדכתיב (ויקרא י"ט) לא תקלל חרש, וכתיב (שמות כ"ב) ונשיא בעמך לא תאור, וילפינן מבנין אב מחרש ונשיא אזהרה שלא יקלל אחד מישראל. ואמרו רבותינו (סנהדרין ס"ו) אפילו בכל הכנויין, ודווקא כשהוא כשר אבל אינו עושה מעשה עמך פטורא). א) מן השמות המיוחדים אבל אם קללם בכנוי פטור מן הסקילה מכל מקום לוקה כדין שלוקה על קללת כל אדם כשר מישראל וכן המקלל אבי אביו ואבי אמו הרי זה כמקלל אחד משאר ישראל. המקלל אביו ואמו נסקל בין איש ובין אשה המכה אביו ואמו מיתתו בחנק. שנינו בפרק אילו הן הנחנקין (דף פ"ה) המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה והמכה אותם לאחר מיתה פטור והמקלל אותם לאחר מיתה חייב סקילה. שנינו בפרק כיצד ביבמות (דף כ"ב) מי שיש לו בן אפילו ממזר חייב על הכאתו ועל קללתו לכל דבר בנו הוא חוץ מי שיש לו בן מן השפחה והנכרית. אבעיא להו בן מהו שיקיז דם לאביו רב חביבא אמר מותר דכתיב (ויקרא י"ט) ואהבת לרעך כמוך ואע"פ שהוא מותר לכתחילה לא יקיז אלא אם כן אין שם אדם ויצטער אם אין לו מקיז כמו שאומר בפרק הנחנקין (דף פ"א) רב פפא לא שביק ליה לבריה למישקל ליה סילוה פי' קוץ התחוב בבשרו שמא יחבול בו מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למפתח ביה בזעתא פי' מורסא. ואע"פ שאמרנו שבאדם רשע אין הבן מתחייב על האב על הכאתו ועל קללתו מ"מ אסור לו לעשות כן דתנא דבי ר' ישמעאל (שם דף פ"ה) לכל דבר אין הבן נעשה שליח אצל אביו להכותו לקללתו חוץ מן המסית. הורו הגאונים שמי שנתחייב שבועה לבנו אין משביעו בשבועה כמו שרגילים להחרים באלה ובנדוי ובשמתא וכיוצא בזה שהרי זה בא לקללת אביו אלא משביעין אותו שבועה שאין בו אלה. ולא על ההכאה ולא על הקללה בלבד הקפידה תורה אלא אפילו על הביזיון שכל המבזה אביו ואמו ואפילו בדברים ואפילו ברמיזה הרי זה ארור מפי הגבורה שנאמר (דברים כ"ז) ארור מקלה אביו ואמו, עד כאן לשון ס"ג.
<h2>דף פה.</h2>
שלא לקלל חבירו בשם כדכתיב (ויקרא י"ט) לא תקלל חרש, וכתיב (שמות כ"ב) ונשיא בעמך לא תאור, וילפינן מבנין אב מחרש ונשיא אזהרה שלא יקלל אחד מישראל. ואמרו רבותינו (סנהדרין ס"ו) אפילו בכל הכנויין, ודווקא כשהוא כשר אבל אינו עושה מעשה עמך פטורא). א) מן השמות המיוחדים אבל אם קללם בכנוי פטור מן הסקילה מכל מקום לוקה כדין שלוקה על קללת כל אדם כשר מישראל וכן המקלל אבי אביו ואבי אמו הרי זה כמקלל אחד משאר ישראל. המקלל אביו ואמו נסקל בין איש ובין אשה המכה אביו ואמו מיתתו בחנק. שנינו בפרק אילו הן הנחנקין (דף פ"ה) המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה והמכה אותם לאחר מיתה פטור והמקלל אותם לאחר מיתה חייב סקילה. שנינו בפרק כיצד ביבמות (דף כ"ב) מי שיש לו בן אפילו ממזר חייב על הכאתו ועל קללתו לכל דבר בנו הוא חוץ מי שיש לו בן מן השפחה והנכרית. אבעיא להו בן מהו שיקיז דם לאביו רב חביבא אמר מותר דכתיב (ויקרא י"ט) ואהבת לרעך כמוך ואע"פ שהוא מותר לכתחילה לא יקיז אלא אם כן אין שם אדם ויצטער אם אין לו מקיז כמו שאומר בפרק הנחנקין (דף פ"ד ע"ב) רב פפא לא שביק ליה לבריה למישקל ליה סילוה פי' קוץ התחוב בבשרו שמא יחבול בו מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למפתח ביה בזעתא פי' מורסא. ואע"פ שאמרנו שבאדם רשע אין הבן מתחייב על האב על הכאתו ועל קללתו מ"מ אסור לו לעשות כן דתנא דבי ר' ישמעאל (שם דף פ"ה) לכל דבר אין הבן נעשה שליח אצל אביו להכותו לקללתו חוץ מן המסית. הורו הגאונים שמי שנתחייב שבועה לבנו אין משביעו בשבועה כמו שרגילים להחרים באלה ובנדוי ובשמתא וכיוצא בזה שהרי זה בא לקללת אביו אלא משביעין אותו שבועה שאין בו אלה. ולא על ההכאה ולא על הקללה בלבד הקפידה תורה אלא אפילו על הביזיון שכל המבזה אביו ואמו ואפילו בדברים ואפילו ברמיזה הרי זה ארור מפי הגבורה שנאמר (דברים כ"ז) ארור מקלה אביו ואמו, עד כאן לשון ס"ג.
